מחשבת מסלול מחדש

גם אם את מפסידה, אל תפסידי את השיעור.

כמו שלילדים יש כאבי גדילה כשהם מתפתחים וצומחים, כאבי תופת, ככה גם לנו כשאנחנו בתהליך של צמיחה והתפתחות למשהו שהוא גדול יותר ממה שהיינו עד כה.

את המשפט הראשון קיבלתי מתנה מאהבת נעוריי, ואת השני ממישהי שנוטה להאיר לי את הדרך במקומות הכי חשוכים. משפטים שחוקים, אבל יש כנראה סיבה טובה לכך שחזרו עליהם עד כדי שחיקה.

בזמן האחרון אני חווה את כאבי הגדילה האלה בקריירה, רגעים קטנים שיש בהם הרגשה של הפסד או נפילה. אבל אחרי שעוברת שניה, ולא הרבה יותר ממנה, אחרי שהדברים נכנסים לפרופורציות, לאחר שמניחים את הכל על דף, או מוציאים הכל החוצה – יש רגע קצר מאוד, של חידוד גדול מאוד ושיעור לחיים ולכן אני מברכת על כל מכשול שבדרך, עד כמה שהוא לא נעים ונוח.

ברגע הזה שהכאב, הבלגן בראש, הכעס או הרגשת ההפסד עוברים, מגיע משהו הרבה יותר גדול – והוא רגע המיקוד. מדובר ברגע קטן אך משמעותי שלוקח אותך צעד אחד קדימה בהבנה של מה אתה רוצה מהחיים, מעצמך, מה אתה עושה פה, ושאר שאלות מהותיות שמרב משימות בתוך המירוץ הזה שנקרא החיים, אנחנו כמעט ולא עוצרים לשאול ולחדד.

כבר כמה שנים שאני רוצה לצאת לעצמאות, כל פעם משהו אחר מונע ממני לעשות את הצעד – אני מרגישה שזה לא הזמן הנכון, שכדאי לעשות את זה בהדרגה, שאני לא מספיק מבינה, ממוקדת, איך אני אצליח לעשות את זה לבד ועוד כל מיני סימני שאלה שקופצים ולא נותנים מנוח.

אחרי ההפסד, שאולי ראוי שאקרא לו רווח, הבנתי הכל. לקח לי בדיוק יומיים (שנמשכו חודש בגלל שאני חייבת לבדוק את הדברים ולא אוהבת "להרים ידיים" מהר..) כדי להבין שזה לא המקום שלי, זה לא הסיפור שלי, ולא כל מה שמדמיינים ושואפים אליו הוא הדבר האמיתי והנכון עבורנו. ביום השני בעבודה החדשה שלי הרגשתי באופן חד וברור שאני לא במקום המתאים לי ושיש לי משהו יותר משמעותי להגיד בעולם הזה, יש לי מסר להעביר, שליחות, רצון לעשות משהו משלי, רעיונות, תכנים, תמונות שרצות לי בראש ורוצות לבוא לידי ביטוי ושם נגמר הסיפור.

האינטואיציה שלנו לא אוהבת שמשתיקים אותה ומשכיבים אותה לישון ומאותו הרגע שהיא הרימה את ראשה ועד הרגע שהתייחסתי אליה – היא הפכה את חיי לבלתי נסבלים, כמו מן אבן ענקית שמתיישבת על הראש ואין סיכוי להעביר יום או שעה מבלי להבחין שהיא שם.

אז עכשיו שנתתי לה תשומת לב, הזזתי מדרכי מכשולים ורעשים מיותרים ויש לי, נכון לרגע זה, אופק נקי משאיפות בתחום השכירות, אני מוכנה לצאת לדרך, בטוחה מתמיד, בוערת מתשוקה ורצון לעשייה, מלווה בטונות של פרפרים שעושים לי קרנבל בבטן – לעבר העצמאות! ברור לי שהדרך הזו לא תהיה קלה, יהיו המון מהמורות וקשיים, אתגרים ולחצים, אבל זו לפחות תהיה הדרך שלי.

לא להצליח להירדם בלילה מאלפי כיוונים חדשים…

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s